פריז על אופניים
דמיינו לכם.. רוכבים על גדות הסיין. חולפים ליד הנוטרדאם בנתיב של האוטובוסים (!)
מנסים לשמור על קור רוח.. אחרי 2 דקות מבינים שזה לא ביג דיל… מתרגלים לרעיון ונהנים מהנוף…
המבט נפתח קדימה. נהנים מהבריזה. מרימים הילוך. הנה סנט שאפל! עשר דקות נוספות והנה האייפל מצד שמאל.
עולים על גשר Bir-Hakeim כדי לחצות את הנהר, מעל לגשר עוברת המטרו ומהתקרה יורדות המנורות המפורסמות.. סיפור אמתי..הסן כל כך יפה! מנופפים לספינות תיירים (כי זה חלק מהכייף), גלישה איטית במרכז הגשר על מסלול אופניים מקסים.. תפילה קטנה בלב שלא יגמר לעולם… נחמד שהגשר הזה כל כך ארוך!
עולים לטרוקדרו. מצטלמים על רקע האייפל. מדוושים לכיוון שער הניצחון, בדרך עוצרים לקנות פטל ואוכמניות..
נשימה עמוקה, הינה שער הניצחון! נכנסים למעגל תנועה הכי מפורסם בעולם, מרגישים קצת טור דה פראנס.. OMG. שלושה נתיבים! איזה בלאגן.
יוצאים ביציאה הרביעית לשאנז אליזה. גולשים בירידה של הרחוב הכי רחב והומה בפריז!
פונים ימינה לג'ורג' החמישי, משתדלים לא להיכנס באף רולס-רויס, בכל זאת אופניים שכורים ..והנה שוב הסיין.
שעה וחצי על השעון. אנדרופינים.. מקרקרת לי הבטן. איפה אוכלים צהריים?
נשמע נחמד? פריז על אופניים זה כייף בדיוק כמו שזה נשמע.
בתנאי שמזג האוויר סביר ו.. אתם אוהבים אופניים. כל היתר באמת שטויות.
פרטים טכניים כמו איך, איפה, כמה זה עולה ואיפה ההילוכים באופניים של הווליב בתחתית הפוסט.. מבטיחה.
מה שאני אוהבת באופניים זה שנעים מהר אבל באיזי.
פריז ברובה מישורית והכל מאוד קרוב. חולפים ליד מונומנטים כמו בסרט וזה סוג של חלום.
זאת פעם ראשונה שרכבתי בכביש ועוד בעיר. זה מאוד הרתיע אותי בהתחלה כי צריך לשמור על ריכוז וערנות כל הזמן… מצד שני האנדרנלין בשפע.
הסטייל… אין דבר יותר מגניב מפריזאים בדרך לעבודה/לבילוי שמשחררים זוג אופניים מהתחנה. השרשרת של האופניים מוגנת כך שאין צורך להתלבש במיוחד לרכיבה. אפשר להגיד בביטחון, בגדי רכיבה אאוט- חליפות/שמלות אין. כל כך מתבקש לשחק אותה גם. אגב בד"כ הם גם לא חובשים קסדות..
הפריזאים אוהבים רוכבי אופניים ומתייחסים בסבלנות לרוכבים ברחובות הקטנים וגם בבולאברים.
כשאין נתיב אופניים אין בעיה לרכב ב אמצע הנתיב (רק לשמור על קצב סביר!). פעם *אחת* צפרו לי, האמת שזה קצת הגיע לי כי נסעתי באמצע הנתיב וחלמתי כי ראיתי משהו ממש יפה! ?♀️ יאמר לזכותם שאף פעם לא ניסו לחתוך אותי או להיצמד אלי.
מצד שני פריזאים ממש לא אוהבים שרוכבים על המדרכות זה Big No No. רק ממש אם אין ברירה (חטפתי מבטים אבל אף אחד לא באמת העיר לי על זה) הרי כשמתייחסים כל כך באדיבות לרוכבי אופניים באמת שאין סיבה לעלות על המדרכה.
הינה הכללים:
? בכבישים המרכזיים אופניים נוסעות בנתיב נת"צ. לנשום. זה לא כזה מפחיד.
? בכבישים הפנימיים יש נתיב אופניים. קל.
? ברחובות הקטנים נוסעים איפה שמכוניות נוסעות- יענו- באמצע הנתיב.
תכלס דיי מבהיל עד שקולטים שהנהגים ממש נחמדים וחיוך פלוס בונז'ור קטן פותרים כמעט כל סיטואציה ? אז לא לפחד בכלל ויאללה.
קצת פרטים טכניים ומסלולים-
^^עדכון חשוב- VELIB החליפו זיכיון והביקורת לא מפרגנות, פרטים מעודכנים על השכרת בפריז כאן^^
שוכרים אופניים באתר של Velib -קצת פחות משני יורו ליום.
חצי השעה הראשונה חינם ואח"כ משלמים לפי מונה או מחזירים לתחנה הקרובה ומשחררים זוג אחר (ללא תשלום).
מורידים אפליקציה של ווליב ובודקים איפה התחנה הקרובה להחזיר/להחליף את האופניים. האפליקציה מראה כמה אופניים בתחנה/כמה מקומות פנויים (להחזרה).
אופניים עם כיסא הפוך = אופניים לא תקינות. לפני שמשחררים תבדקו שאין פנצ'ר ושהשרשרת לא תקועה.
ההילוכים באופני Velib נמצאים על הידית, כמו באופנוע. סיבוב כלפי מעלה מעלה הילוך סיבוב כלפי מטה מוריד (ראו תמונה).
שער הניצחון- כשאמרתי בלאגן התכוונתי לכאוס. נידמה שאפילו המכוניות שם לא סגורות על הנתיבים ולמי זכות הקדימה, בדיעבד ואלרי אמרה לי שאני משוגעת ולא עושים את זה ובאמת בפועל הספיקו לנו שתי יציאות להבין שעדיף לעבור את המעגל תנועה ברכיבה על המדרכה ולחצות במעברי חציה ביחד עם הולכי הרגל.
התניידות בחלקים פחות מלהיבים של העיר- האופניים מאפשרות לחצות אזורים פחות מעניינים כמו את החלק המזרחי של הרובע הלטיני (סנט מישל על מסעדותיו הלבנוניות עד גשר אוסטרליץ) ואז לחצות את הסן לכיוון הגדה הימנית (גאר דה ליון) ולמעלה לכיוון קאנאל סנט מרטין סיפור של חצי שעה.
יש גם קסם ברכיבה ברחובות הקטנים של סנט ג'רמיין והרובע השביעי עד לאייפל. פשוט ללכת לאיבוד.
רומנטיקה- כשרוכבים על הטיילת של הגדה השמאלית נהנים מסרט רץ של האי לואי והסיטה במיוחד אם רוכבים בשקיעה ממזרח למערב.
