דלג לתוכן

פריז לבד. הרובע הלטיני (הרובע השישי)

ע"י Hatul על 29 במאי 2015

"פריז כבר לא אותו דבר." מחשבה מעציבה כל הדרך מ CDG למלון. מאהלים ואשפה ברחובות גרפיטי מהסוג המחולל. אזור האקספו ניראה מוזנח, מסעדות הודיות אחת אחרי השנייה ואנשים שנוסעים ברכבים חבוטים. הפרברים תמיד היו מגעילים אבל הינה אנחנו כבר בפאתי העיר. לא ככה זכרתי אותה.
מאחת הדלתות של בניין גדול יוצאת צעירה יפהפייה וגבוהה עם שיער שחור חלק וארוך, משקפי שמש, חצאית קצרה ועקבים גבוהים. היא נטשה את הבניין במהירות, כמעט רצה אל הרחוב וידעתי שלא הכל נורא. נשארו בפריז פריזאים. סבלנות.

19 Rue de Condé רק צריך להרים את המבט

אני חושבת שלא טיילתי לבד מאז הטיול שאחרי הצבא. הסיבות הרשמיות לטיול הנוכחי הן ניקוי ראש, הסיבות הפחות רשמיות שמורות איתי. כך או כך זה היה מהלך טבעי בשבילי ומוזר לכל מי שסיפרתי לו חוץ מלרופאה הסינית שלי שאמרה שאני מהממת ושזה רעיון נהדר. (כן, זו אחת הסיבות שאני אוהבת לבקר אותה..). ואכן זה היה הטיול הטוב ביותר עד כה. אולי כי כל כך הייתי צריכה אותו ואולי כי הוא היה אחר. קיבלתי זמן טוב להתבוננות, התנתקות, וגם זמן בריא להתעסק בפנטזיה, לתכנון ערב ערב מרגע רכישת הכרטיסים איפה אוכל ארוחת ערב (היו לי לא פחות מ20 אופציות!!) ולכתוב אל תוך הלילה את שורות אלה קצת אחרי שחזרתי.

הלבד הזה.

להגיד שהיה קל? לא בימים שלפני הנסיעה. אני חושבת שלא היה חלק בגוף שלי שלא כאב. הדם נעצר לי איפשהו בבטן וכיווץ לי אותה מפחד. פחד ממה? אולי מעצמי. אולי מהתסריטים הכי מפחידים שיכולתי לדמיין. ימים לא קלים עברו עלי לפני הנסיעה. נהייתי קצת היפוכונדרית, הססנית ובעיקר פסימית. מתנחמת שתמיד אפשר לבטל ברגע האחרון וזה כולה סופשבוע לבד. לא הייתי לבד כבר המון שנים. מה אני אעשה עם כל החופש הזה? בשביל מה כל המאמצים המטופשים האלה? הרי נעים לי במרפסת עץ המקסימה שבנינו. חוצמזה- יש לי עודף כסף? והרי כבר יש בארץ הכל. שאלות טובות שחזרו כמו מנטרות רעות ולא רצו ללכת לשומקום. המחשבות האלו התפוגגו עת התיישבתי בקפה השכונתי.

נזכרתי למה באתי.

זה היה קצת כמו לחזור הבייתה אבל אין כאן אף אחד שאני מכירה, רק את האווירה. והשיק.  אלוהים, הם מתלבשים כל כך טוב. סיימתי את הקרוק מסייה שלי (טוסט פתוח עם נקניק וגבינה) והלכתי לקנות ז'קט עור. מאותו רגע הכל ניראה הרבה יותר טוב. מסתובבת בקוליות בסמטאות ההו-כה אהובות עליי עם איפור קל, תיק קטן ונעלי בלט. אף אחד לא חושד שלפני פחות מ12 שעות הגעתי מארץ אחרת. אוהבת שפונים אלי בצרפתית או שתיירים מבקשים ממני הכוונה. דפקתי את הסיסטם לגמרי.

קרוק מסייה ב Café Pasteur .

אמביציות.

אין כמו לחלום על מונומנט שלוש שנים, להחליף 2 קווי מטרו, להגיע עתוקי נשימה, ולגלות שהוא בשיפוצים. באופן כללי הטיול היה נטול אמביציות, חוץ מהשטות הזו של מגדל אייפל שאיכשהו כל נסיעה אני חייבת למשש.  אז עכשיו אחרי שגמרנו עם המחוייבות לאייפל, רוב הפוסט יתמקד ברובע 6 (הרובע הלטיני) שם בחרתי את המלון שלי כי זה האיזור שהכי עושה לי נעים ולמה להתאמץ אם אפשר פשוט להיות. כתבתי גם כמה מילים על הטיול ברובע ה16 למי שרוצה להיות בעניינים.

רוב הטיול נכתב ממבט מתבונן, שעושה מה שבזנב שלו. אולי כי אני כבר מכירה, אולי כי אני לא ממהרת ואולי כי נכנעתי מראש ליופי, לחן וקצת ליד המקרה. חברה טובה הגדירה את זה יפה: תיסעי, תאכלי בגט עם גבינה ותחזרי. אני חושבת שהיא התכוונה ל: תיסעי, תאכלי בגט עם גבינה ותירגעי. כך או כך זה מה שהיה פלוס מינוס וזה מרגיש נהדר.

פאלה שאיו בשיפוצים.

התבוננות.

כשאני במצב התבוננות זה כמו לראות סרט. יושבת בגן ומסתכלת. מגלה שאני לא לבד, תמיד יש עוד מישהו שנמצא באותו מצב. ולרוב אפילו כמה. יש גם הרבה תובנות כשמסתכלים מהצד על זוגות. על הורים עם ילדים. על זקנים. בארץ זה מכניס לפרופורציה על מי אני ומי כולם. פה זה נותן פרספקטיבה של למה פה זה ככה ואצלנו זה אחרת או איך הם עושים את זה ואנחנו לא (במיוחד כשמסתכלים על הורים וילדים. עדיין לא פיצחתי את זה, אולי בטיול הבא…). יש פה הרבה אנשים כמוני שפשוט מסתכלים. בוהים. חולמים וזה נורמלי. זה אפילו חינם. לא נעים לצלם אנשים בוהים. סצינות רחוב. אבל נעים להסתכל.

Square Gabriel Pierné. שקט בקופסא מארץ רחוקה..

Square Boucicaut בחברה טובה

סיפור אמיתי. שישי אחה"צ Fontaine Saint-Sulpice

קפה.

החוויה של לשבת לבד בקפה, לשתוק ולסמן למלצר "עוד בבקשה" ללא מילים עם חיוך קטן היא משהו אחר. כיסא בבית קפה מרגיש כמו נדל"ן. חתיכת נדל"ן שמזכה אותי בכוס שמפניה. באתי בשביל לשתות משהו ונשארתי בשביל הסצנה. שתי בחורות צעירות הגיעו באופנוע, מתנשקות לפני הגדר של גני לוקסנבורג. ניראה כל כך טריוויאלי למרות לא נתקלתי בסיטואציה כזו גם בתל אביב הליברלית. ההרגשה המוכרת של "אני יושבת עכשיו במרכז העולם" חוזרת וזה נעים. אפילו מאוד.

Au Petit Suisse. השכונתי.

מקומות חמים לבהייה.

1. Square Gabriel Pierné (גן בלטיני)- סתם גן, סתם ספסלים ירוקים, סתם ספסלי אבן ומזרקה. לפעמים אדם צריך גם רק סתם. סתם שעשוי כמו שצריך. סתם נאה. סתם שאנשים מגיעים אליו לתפוס שלווה. ישבתי שם כמעט שעה. נשנשתי פטל. הסתם הזה לא יוצא לי מהראש.

2. Square Boucicaut– הגעתי לשם גמורה אחרי סיבוב בבון מרשה וב Conran Shop (בשניהם לא קניתי כלום). המון אנשים תופסים שמש על הדשא. זה היה מקום מצוין להסתער על המאפה תפוחים של Poilane ועל סלסלת האוכמניות שקניתי ממוכר הפירות ב Rue Cherche Midi.

3. Fontaine Saint-Sulpice (כיכר סולפיס)- מלא אקשן. סרט-סרט. שעות של הנאה.

4. Au Petit Suisse– הקפה השכונתי שלי. חצי דקה הליכה מהמלון. פועל רוב שעות היום, אני רבצתי בו בעיקר אחרי הצהריים לדרינק. נקודת תצפית מעולה על צומת מרכזית ועל הכניסה לגני לוקסנבורג. יש שם מלצר קשוח שניראה כמו הגרסה המבוגרת של מתיו מקונהי רק עם שרירים ועוד אחד צעיר בלונדיני עם זקן ומשקפיים. שניהם נורא עסוקים. אבל אין בעיה להתנחל שם גם יום שלם. ככל שרובצים שם יותר פעמים מקבלים יותר נקודות. ביום האחרון מקונהי אפילו אמר לי גוד ביי. דוגרי זה כל מה שצריך.

5. Square Rene Viviani– יאיר גרבוז כתב בספרו ת"א פריז שזה המקום ל"זכות הישיבה הראשונה" הוא גם אמר שהוא הולך לשעה ואם כשהוא יחזור עדיין נרצה יותר ברבורים ואגמים הוא יקח אותנו למקום עם אגמים וברבורים אבל אם נרצה עוד שעה לשבת כאן, הוא יבין ויחזור יותר מאוחר..  הגעתי מוקדם בבוקר ולצערי היו בגן היפה הזה רק תימהוניים. התבאסתי קצת והמשכתי הלאה. בסיטואציה אחרת הייתי נשארת כי זו הזווית של הנוטרדאם שאני הכי אוהבת.

Square René Viviani

אלוהי.

מי שבחברתי בשבועות האחרונים יודע שאני מנשנשת קצת בצד הטבעוני. למעשה כבר כמה זמן שאני דיי שם (חוץ מהחלב לקפה, שעליו אני לא מוותרת בשום אופן!)

מה שהוביל אותי הן הבחירות של גור, שטוחן בעיקר פירות (חצי מלון בכייף) מצאתי את עצמי זורמת איתו, למדתי ממנו שפרי טוב יכול להחליף ארוחה (אני לא מאמינה שאני כותבת את זה) והמבורגרים מדממים זה כייף אבל דיי מעייף. בטיול ניסיתי לחזור להרגלים ישנים וטובים. פינטזתי לפני הנסיעה על נקניקים וגבינות ושרצים. בפועל זה לא הלך טוב… נורא רציתי אבל לא בא לי. תחושה חדשה שאני מנסה לפענח. המוח יודע שזה מאוד טעים אבל הגוף לא בקטע. מוזר אני יודעת. או כמו שיפעת אומרת "זה היה קצת כמו לחזור לאקס ולגלות שהתבגרת". לא יודעת אם הקטע הפירותני הזה פה כדי להישאר, אבל ללא ספק נהינתי בטיול מאגסים חומים, פטל ואוכמניות. בצרפת יש להם מעצמה של ירוקים, חסות מגניבות שאין בארץ אבל הפעם התמסרתי לחופש ולא הכנתי סלט כדי לא לשטוף כלים.

יש לי גם סעיף עם תפוחים מנורמנדי.

המלצות.

כבר לא רודפת אחרי המלצות. עייפתי מהן. מרגישה קצת מחתרתית. שמחה שאני לא קונה קרנה למטרו ולא מסתובבת עם מפה. לא מזמינה מקום ולא מחפשת. כשראיתי את התור בפייר הרמה עלתה בי המחשבה שהטיול הזה קצר מידי בשביל לעמוד שם. בטוח אגיע לשם בפעם אחרת. לעומת זאת בלה דורה לא נבהלתי מהתור שהתקדם בתיקתוק שוויצרי. אפילו קיבלתי מהמוכרת חיוך מבין עניין כשהזמנתי רק קוני אמאן וקוגלהוף קטן בTA. גיליתי שאצל Gerard Mulot  כייף- תיכף בתמונות תבינו למה. וגם כייף כי הוא פתוח רוב שעות היום. שמחתי לגלות שאני לא חזקה בקינוחים אבל בכושר מצויין לשוקולד.

מי אתה דבר מכוער. ולמה אתה כל כך טעים? קוני אמאן.

Gérard Mulot

Gérard Mulot. לא הזיז לי בכלל. ברגע האמת לא הזמנתי כלום. קניתי לחם ושוקולד 🙂

Gérard Mulot. מתחמם, מתחיל להזיז לי.

Gérard Mulot. אבל לא. קצת התבאסתי על עצמי שלא עשיתי עם זה משהו. מקווה שפעם הבאה אולי אהיה פחות פירותנית 😉

יין.

יתכן שפריז היא המקום היחיד בעולם שמתחשק לי להתחיל את הבוקר בכוס יין אדום. זה משהו באוויר.  אני בטוחה כי אין לזה שום הסבר.

Ambassade de Bourgogne– בר יין עם תוצרת בורגון בלבד. הטרין היה טעים, כניראה בגלל שלא אכלתי בשר הרבה זמן היה לי ממש כבד. הינות שם מעולים והצוות שמח להסביר ולהציע. היין הלבן בתמונה היה משהו מאיזור שאבלי אבל לא קלאסי. לא זוכרת מה היה הסיפור שלו אבל היה כל מה שרציתי באותו רגע (אני חזקה בלבנים:)) כל כך התלהבתי מהמקום שקניתי שם את שני הבקבוקים הבייתה. ביקשתי אדום שלא מייצאים אל מחוץ לצרפת (עד 15 יורו), המלצר נתן לי בקבוק "שהוא אוהב לשתות עם החברים שלו" זה היה הימור משתלם במיוחד, מסוג היינות שברור ששותים רק בצרפת, איתמר עף עליו לגמרי.. ובשבילי ביקשתי קרמו ברוט מענבים אורגניות (17 יורו) סתם כי התחשק לבדוק על מה מדובר.

זה מזכיר לי שלא מזמן ישבתי בבר יין בנווה צדק, הזמנתי כוס שמפניה סתם כי התגעגעתי. עזבו את המחיר, הפלצנים הגישו בכוס בצורת פלוט שנתקעת באף (למה כולם בארץ משוכנעים שזו הכוס שמתאימה לשמפניה? ולראיה התמונה מטה), הכי מעצבן שהם פשוט לא מילאו את הכוס עד למעלה. אז הינה, ככה שותים בפריז בכוס בצורת טוליפ, ב 7.5 יורו (שמפניה ממש טובה) בלי לעשות מזה סיפור.

לעת ערב.

טיפים.

סיבוב נחמד עם קפיצה לרובע ה16– מתחילים בגני לוקסנבורג חוצים אותם לכיוון תחנת המטרו של  Raspail משם תופסים את מטרו 6 עד Kleber, זהו קו מטרו מיוחד כי הוא עולה מעל האדמה והנסיעה בחלק הזה שלו יפהפיה ומאפשרת מבט על הסיין ועל מגדל אייפל. ביציאה אומרים שלום לשער הניצחון ומתחילים ללכת לכיוון כיכר ויקטור הוגו. שותים קפה של עשירים ב Place Victor Hugo ובהליכה קלילה ושיקית יורדים לתצפית על האייפל ב Palais de Chaillot. לי יש איזה סיפור לא גמור עם רחוב פאסי (Passy) אז עברתי שם כדי לגלות שהוא כבר פחות צרפתי ממה שזכרתי הרבה רשתות מהסוג שטוב לשופינג אבל לא הייתה לי סבלנות, מאידך המאפייה/מעדניה בתחילתו עדיין בועטת. אם אתם קצרים בזמן תדלגו. ותחזרו במטרו לתחנת Pasteur. בית הקפה של פסטר ממש נחמד, סעדתי קרוק מסייה לצד איש וכלב מאוד נחמדים. משם הלכתי חזרה דרך רחוב  Rue Cherche Midi שהוא רחוב סופר שיקי עם מלא מעצבים צעירים ומקומות חמים לשבת בהם. אני חושבת שזה המקום היחיד שהייתה חסרה לי בו חברה טובה להסתובב איתה ולהלבין רגשות אשם על קניות חסרות אחריות 😉 קניתי פאטה, רייט וכבד אווז לאיתמר ב Comtesse du Barry, סיימתי בבון מרשה עם תוכניות לגראנד אפיסרי אבל היה צפוף אז רק הסתלבטתי בגן היפה של Square Boucicaut. הינה כמה תמונות מהטיול ברובע ה16 והחלק המערבי של הרובע השישי.

גני לוקסנבורג

אני חושבת שזה היה בכניסה ל Rue Des Chartreux אבל כל האיזור הזה יפהפה. יש שם מאפיה של Eric Kayser המלך. בדיעבד הייתי צריכה לקנות שם סנדוויץ' לצהריים או את כל החנות..

האיזור של Kleber

הקפה בכיכר ויקטור הוגו. היה די מעפאן אבל הכיכר יפהפיה.

רק בפריז. (צולם בקפה בפסטר)

היוש, מאפה תפוחים בפולין. טעים!!

עיר כייפית. תמונה מהלובי של המלון.

חמאה מלוחה על בגט. לא. די. אין דברים כאלה.

Album Comics. 67 Boulevard Saint-Germain חנות קומיקס יפהפיה. גיבורי על זה כאן.

חיכיתי 3 שנים לטיול הזה. זה הדבר הכי טוב שעשתי עבור עצמי. הכל הסתדר. עכשיו יש לי כוח ובעיקר יש לי חשק. סעו תיהנו וחיזרו הבייתה בשלום.

מידע פרקטי:

טיילתי ב8 למאי. ויקטורי דיי של הצרפתים ( Victory Day, la fête de la victoirele jour de la libération) . יום זיכרון. בעיקרון הכל היה סגור. אבל וזה אבל גדול- באיזור של סאן ז'רמיין עסקים כרגיל. אז באותו יום נשארתי סביב האודאון, כיכר סולפיס (רוב החנויות היו פתוחות), התמקדתי בגנים ובטיול לאורך הסיין. לא סבלתי.

טיסה– תפסתי טיסה של אל על בחמישי ב9.00. עד 14.40 כבר הייתי במלון, זה השאיר לי המון זמן להתארגן ולהסתובב (השמש שוקעת רק ב21.30).. בחזור תפסתי את הטיסה של יום ראשון ב14.30, אז זה השאיר לי בוקר של כייף. אגב הזמנתי ארוחת בוקר טבעונית באל על.. בדימיוני קיוותי לפירות, אגוזים חומוס/טחינה וירקות אבל בפועל היה די מבאס- מעדן אלפרו וניל, גרנולה ללא סוכר, סלט חסות עם פיצוחים די מעופשים ולחמניה. בקיצור תביאו מהבית.

הסעה משדה התעופה (שארל דה גול) לפריז– נסעתי עם עובדיה הסעות פריז שהיו אחלה. עשיתי בוקינג מהארץ. חשוב, כי הגיע עוד זוג בטיסה שלי שלא היה להם מקום.

מלון- התארחתי ב Hotel Saint Paul Rive Gauche. שהיה מצויין. לקחתי חדר סופיריור עם אמבטיה חדשה וממש מזמינה, שהסתברה כשימושית מאוד כששנתי נדדה, שזה משהו שכדאי לקחת בחשבון כשנוסעים לבד. מוצרים של לאוקסיטן און דה האוס.. המיקום של המלון הכי מוצלח מבין כל אפשרויות הלינה שניסיתי עד כה, במיוחד אם מטיילים לבד ורוצים להרגיש בטוחים או שסתם אין זמן לבזבז על תחבורה ציבורית. אגב זו הפעם הראשונה שניהנתי מארוחת בוקר של מלון בפריז. הם ממש שיחקו אותה, אפילו הקפה טעים. אני גם אוהבת לאכול מוקדם אז זה פיתרון ממש אלגנטי כי לפני 9.00 בתי הקפה עוד לא ממש מתעוררים.

כסף כיס– הוצאתי בסופ"ש 350 יורו במזומן שכוללים: 50 יורו עבור הסעות בשאטל מהשדה וחזרה, 100 יורו מתנות ושטויות והיתר הלך פחות או יותר על אוכל ושתיה. הייתי ממש לארג'ית ולא עשיתי חשבון.

שוק סאן ג'רמיין– שוק מקורה. הזכיר לי קצת את השוק בהדר (חיפה), הריח של הדגים הטריים עם הריח של הגבינות והירקות באותו חלל עושים לי בלאגן בבטן. הייתרון שהוא פועל כל השבוע והסחורה בו סבבה. בוא נגיד שזה פרקטי אבל לא כייף.

חנות גבינה טובה- Fromagerie Laurent Dubios. בעבר לא אהבתי את המקום. כי הם היו לא נחמדים, או שאני הייתי פחות פתוחה להצעות. הפעם באתי בגישה אחרת, אמרתי להם שאני צריכה גבינה מעניינת שתחזיק מעמד בטיסה. הם הציעו לי קומטה והשאירו לי לבחור בין 3 סוגי התיישנות (זו כבר הייתה בחירה שממש הייתה קטנה עליי). אפילו ארזו לי באריזת וואקם. בינגו.

עוד חנות מעניינת- La Coop יש להם גבינות "מיוחדות" מהאלפים אבל ההתלהבות הגיע דווקא מהנקניק היבש עם אגוזי לוז שקניתי לאיתמר.

ב Comtesse du Barry קניתי רייט שזה סוג של בשר משומר, אומרים שזה מעדן אבל בינינו זה ניראה קצת כמו לוף, או מזון חתולים רק בלי הסירחון. כמו שהבנתם לא צריך לסמוך על החוות דעת הבשרית שלי בזמן האחרון אז איתמר מוסר שזה היה בסדר (טעים) אבל לא יותר מזה.. רציתי להביא קוויאר אבל בגלל שזה מצריך אריזה מקוררת (והם אכן הציעו לי כזאת) קצת הישתפנתי. קניתי כבד אווז שאני ממש אוהבת.

חנות יין– אם אתם כבר ברובע הלטיני, La Derniere Goutte זכורה לי כחנות יין טובה וידידותית (הפעם לא ביקרתי שם כי כבר רכשתי 2 בקבוקים ב Ambassade de Bourgogne), הסיבה שאני מביאה רק שני בקבוקים- כי אני חננה ואין לי חשק לעבור במכס בדרך חזרה ובינינו לארוז יותר משני בקבוקי יין זו אופרציה. אז תחשבו טוב טוב איזה יין אתם רוצים לקנות. אני בד"כ מבקשת מהמוכר משהו שלא מייצאים מחוץ לצרפת (האגדה מספרת שהצרפתים שומרים את הסחורה הטובה ביותר לעצמם.. חייבת לציין שעד כה חוויתי שיש בזה משהו), אני פחות אוהבת לקנות יינות "גדולים" בחנות (יינות גדולים אני אוהבת לקנות ביקב אחרי טעימה). אז בחנות אני בד"כ מבקשת בתקציב של 15 יורו לבקבוק ו35 יורו לשמפניית מגדלים. הפעם הלכתי על קרמו שזה יין מבעבע מבורגון (שכנה של שמפאן) סתם כי בא לי. אם אתם רוצים לקרוא עוד על שמפנייה ועל הטיול בחבל שמפאן תלחצו כאן 

בגדים– קניתי ז'קט עור מהסוג שחולמים עליו כל החיים ב Maje. אבל פה בערך גמרתי את התקציב. אם הייתי יכולה הייתי ממשיכה ב Comptoir des Cotonniers שיש להם דברים מהממים במחירים פסיכיים.

חנות צעצועים– קניתי לגור כבאית היסטרית ותיבת נגינה מעץ עם ליצנים רוקדים ב Il Etait Une Fois שזו חנות מקסימה למתנות ילדים.  אגב יש ליד סופרמרקט מהמם של G20.

מסעדה אחת– ב Le Comptoir du Relais בדיוק שם נגמרה לי הסוללה אז אין תמונות. תצטרכו להאמין לי או לבדוק את הקישור לטריפאדוויזר. תתעלמו לרגע מהצוות שלהם שהוא מגניב מידי כדי לתת שירות ופשוט תיהנו מהאווירה של ביסטרו פעיל+ ובעיקר מהאוכל. אכלתי שם מנה של סלט ירקות עונתיים שכלל פולי סויה טריים, שעועית וסלקים בכל מיני צבעים (סלק בצבע דלעת!), ומנה של קאטפיש ברולה- שהיא בעצם דג טחון עם פירה בקערת ברולה חרוכה מלמעלה, מעדן. התמחור שפוי לגמרי ועמוס שם לעייפה אז תגיעו מוקדם.

פגישות מעניינות– כשמטיילים לבד זה פשוט קורה.

לסיכום: קצר, קולע, מרווה צימאון, מרענן, מלהיב. פריז. נשארה אותו הדבר ואל תתנו לאף אחד למכור לכם סיפור אחר.

אם הגעתם עד לפה אני חייבת להשוויץ בז'קט עור שקניתי.

שייך ל → פריז

5 תגובות
  1. טוב, כמובן שיש לי בערך מליון תגובות על הפוסט (אני כל כך לא טובה במילות מחשב האלה שאני אפילו לא בטוחה שקוראים לזה פוסט) אבל אני אנסה לתמצת קצת.
    בתור מישהי שהיתה בפאריז לבד ל3 ימים בערך אני מאוד מבינה את מה שכתבת על מחשבות ותובנות כשמטיילים בה לבד.
    אני בטוחה שהתובנות שלי שונות לגמרי כי הייתי באמצע האוניברסיטה, לפני 10 שנים, אחרי שבועיים של שימור טירות ובטיפשוטית הרבה (או חוסר היכרותי עם העיר כי זאת היתה הפעם השניה שלי בה ועדיין לא הכרתי את הכל, מה שנכון גם להיום) בחרתי מלון (בלי להזמין מראש) באזור המונמארט. אותו אזור בו גנבו ממני את כרטיס האשראי ו- 1000 יורו.
    לכל בית קפה שנכנסתי המלצר שאל אם אני מחכה למישהו וכשהבין שאני לבד עשה כל שביכולתו להביא לי את מה שביקשתי והעיקר שאצא כמה שיותר מהר מבית הקפה. בסופו של דבר מצאתי את עצמי אוכלת במסעדה סינית עם עוד תיירים שטיילו לבד, כל אחד ישב לבד בשולחן וסוף סוף הרגשתי נורמלי.
    תובנה נוספת היתה לי כשהסתובבתי על הגשרים או סתם ככה בעיר וראיתי זוגות שהגיעו לעיר כי היא העיר הכי רומנטית בעולם. כל פעם שעברתי מעל גשר ועבר מולי זוג האישה עצרה לרגע את הגבר רק כדי שינשק אותה על הגשר וזה ירגיש לה כמו סצנה מסרט, לי זה הרגיש פטאתי, אולי כי מבחינתי פאריז שמורה לחברות ולא לבן זוג.
    הטיול שלך קצת מזכיא לי את החלק השני בטיול הראשון של רעות ושלי בפאריז. בחלק הראשון של הטיול עמדנו בכל תור אפשרי לכל מוניומנט ומוזיאון אפשרי עד שרעות התעלפה בלובר ואושפזה בבי"ח, כתוצאה מכך בחלק השני ישבנו בכל מיני פארקים, קראנו ספר, ציירנו פסל ואכלנו קוראסונים. היה ממש כייף. זאת פאריז בעיניי- לנסוע, לאכול קוראסון וקפה ולהסתכל על אנשים עוברים. לנשום אווירה של פאריז ולחזור, לא צריך יותר מזה.
    מה שיפה בפאריז (וגם ברומא לצורך העניין) הוא שלא משנה לאן הולכים פתאום מתגלה לך עוד כיכר יפה וכל סתם כיכר היא יפה, מושקעת ומזמינה שתשב.
    מחכה כבר ותוהה מתי תהיה הפעם הבאה 🙂

  2. בפעם הראשונה שהגעתי לעיר הסתובבתי עם נעלי ספורט, טייטץ מתחת לג'ינס (כי אמרו לי שבסתיו קר וצריך להתלבש טוב..) סוודר, מעיל ותרמיל בית ספר. לא שזה הפריע לי להידלק על העיר אבל אני זוכרת טוב מאוד את התגובות במטרו וברחוב.
    בשלב השני עשיתי את העיר עם נעלי עקב וחזרתי עם שברי הליכה.
    הפעם הפנמתי את מה שסיפרתן לי על הגנים והציורים ועל הטיול באיזי. כלום לא בורח והכל יפה. רק צריך להרים ת'ראש ולהינות. עכשיו אחרי שגילינו שגם כאימהות זה לא סיפור, תגידי מתי ואני כבר קונה כרטיסים 🙂

  3. בשבילי זה לא היה מוזר בכלל!!!

  4. וגם הלאק שלך הורס!
    מאוהבת בך ובבלוג שלך…

השאר תגובה

הערה: XHTML פעיל. המייל שלך לעולם לא יפורסם כאן.

הירשם ל-RSS עבור התגובות כאן