דלג לתוכן

טיול הכרות עם צרפת, מסע קצת פרוע

ע"י Hatul על 7 בפברואר 2015

בסתיו 2009 גררתי את איתמר ל14 ימים אינטנסיביים בצרפת: פריז >בורגונדי >מאסיף סנטרל >בראטן ונורמנדי. מה עבר לנו בראש כשהחלטנו על המסלול ההזוי הזה? כניראה שפשוט לא הצלחנו להחליט איפה אנחנו רוצים לבקר קודם ומה להשאיר לביקור הבא אז לחצנו על כל הכפתורים.. רציתי שאיתמר יתאהב בצרפת (כדי שתהיה פעם הבאה) וניסיתי לסגור מעגל עם כמה מקומות שטיילתי בהם לבד אחרי הצבא ונשבעתי שאשוב אליהם עם מי שיהיה בעלי לעתיד (בעיקר בבראטן). לאחרונה מצאתי את הרשימה המופרעת הזו שלימים נתנה לאיתמר השראה לפתוח לי בלוג. הטקסט כאן מובא כמעט ללא עריכה. שימו לב שזה טיול די מוטרף וספונטני שעיקר הזמן בו על הכביש. הרי לפניכם 2512 ק"מ ב10 ימים.. ויוה לה פראנס!!

לא אין כאן פוטושופ בבראטן האור אחה"צ כחול..

לא אין כאן פוטושופ בבראטן האור אחה"צ כחול..

15.11.09 -פריז

המסע התחיל כשלא התעוררנו. אחרי שלושה ימים בפריז, אני התחלתי להרגיש אינסומניה קלה- כל כך התרגשתי שבקושי ישנתי. לכן באותו לילה כשהשלמתי עם העובדה שסעיף פריז נגמר, נרדמתי כמו חתול שבע. איתמר באופן מוזר שיתף איתי פעולה וישנו בכיף עד הבוקר המאוחר. שמחים וטובי לב התקשרנו לsixt להודיע שיש מצב שנאחר בשעתיים, קול צרפתי אדיב ענה לנו שאם לא נגיע תוך שעה הרכב ימסר ללקוח אחר (?!?!). אז התחלנו לרוץ. מתנשפים ועצבניים הגענו לגאר דה ליון (התחנה המרכזית של פריז) פתאום מאוד התקשינו למצוא את היציאה, זה היה ממש הזוי, איזה מבוך,  מה נסגר איתנו. בדלפק הקבלה של סיקסט היה אדון מחויט שראה כבר כמה ישראלים בקדנציה שלו ושאל אם אנחנו מכירים את ענת מתל אביב.

אכן האוטו שהזמנו לא חיכה לנו אבל קיבלנו אפ גרייד למרסדס בי קלאס עם ג'י פי אס. אני מנסה לחשוב אולי לאמץ את השיטה של לא להתעורר בבוקר מצד שני אני לא בטוחה אם המזל הזה מדבר עברית.

כחלק מהיום המוצלח במיוחד; שכחנו לקנות מפה והרי יום ראשון וכל החניות סגורות. התחלנו לשחק עם הנבגייטור קבענו יעד ונתנו גז. אחרי כמה מטרים קול של אישה אנגלוסקסית בגיל המעבר התחילה לחלק לנו הוראות. אחרי עוד שעה נסיעה היא כבר קיבלה את השם: ברברה. ברברה הלוויינית הורודה…

מצחיק אותי לחשוב שבסוף המסע לא נוכל לתת לה פרחים או להגיד לה תודה…

שלכת

מחוז בורגונדי

שאבלי- כפר קטנטן בו מייצרים את היין הלבן המפורסם. כנראה נפלנו על יום כיפור מקומי. הרחובות ריקים, חנויות סגורות, לא הייתה ברירה ישבנו לשתות קפה.  ונשנשנו מגש גבינות בסדר.

אחוזת בוגנט- (Domaine Borgnat) הפתעה. מדובר באחוזה שמייצרת יין. יש שם כמה חדרי אירוח וניתן להזמין ארוחת ערב.

האחוזה יפה אבל מה שריגש אותנו באמת זאת ארוחת הערב:

5 מנות 5 יינות בהתאמה מושלמת וזוג צרפתים נחמדים שסעד איתנו. לא יכולנו לבקש יותר, היה טעים ומרתק. את הערב סיימנו קצת שיכורים ומצחקקים.

בין המנות אכלנו קונפי אווז, זה האווז השני שלי ביומיים האחרונים אני תוהה אם בשדה תעופה תחכה לי משטרת האווזים שתמנע ממני לחזור הביתה…

מגש הגבינות שקיבלנו הכיל בדיוק את אותן גבינות שטעמנו בשבלי. מדהים איך בהקשר שונה עם יין הטעם שלהן אחר לגמרי, איתמר לא הפסיק להתלהב.

חמישה יינות…

16.11.09- צפון בורגונדי

מסתבר שזה לא שאנחנו לא מתעוררים זה פשוט שהשמש כאן זורחת בסביבות 8.00 והיום מתחיל אחרי א.בוקר ב10.00 מה שמלחיץ נורא זוג עם עודף מרץ ואמביציה לכבוש את צרפת.

אז אחרי שאמרנו בוקר טוב ליום סגרירי במיוחד התחלנו לנסוע בין מאות דונמים של כרמים ואינסוף גבעות ירוקות משתפלות. "עשינו את דרך היין" בין כפרים שנעים בין חווה מבודדת לחמישה בתים. אמרנו שלום לכמה כבשים וחזרנו לשאבלי להבין שזה לא שאתמול היה יום כיפור אלא שפשוט הם בשנת חורף וכשאין תיירים ונגמר הבציר הם יושבים על החביות ודוגרים או סופרים את הכסף.

בכל מקרה נכנסנו ליקב מעניין ואחרי סיבוב והסברים של בעלת הבית טעמנו שרדונה (היין הזני של שיבלי). מסתבר שהסדרה הגבוהה של שיבלי מתבססת על כרמים שגדלים בשיפוע מטורף, משהו כמו 45 מעלות. היין הזה פחות דיבר אלינו וקנינו דווקא יין פשוט יותר שהיה לו טעם מלוני פרחוני כזה שיש לי תחושה שילך מעולה עם איזה דג טוב כשנחזור לארץ.

משם המשכנו בדרך ציורית עם הרבה עצים בשלכת צבעונית עד שהבנו שהנוף חוזר על עצמו וגמלנו בליבנו להגיע לגשר של איתמר הלא הוא גשר מאיו בדרום צרפת. כיאה לספונטניות חיממנו מנועים ואחרי התייעצות עם ברברה הבנו שאין זו אגדה ונוכל להגיע לשם תוך יומיים נסיעה. בהתחשב בהשקעה שהשקענו עד הלום זאת ניראתה משימה פשוטה למדי.

חברנו לאוטוסטרדה לכיוון בון. בדרך ראינו פרות שרולה ושרנו להן "פרול'ה פרול'ה פרול'ה"

משרולה מכינים את הביף בורגינון שאכלנו בערב. אחרי שיטוט בבון קיבלנו באופיס דה טוריסמו כתובת של בית בלדוק סוריניי של גברת איטלקיה שאירחה אותנו מאוד יפה והמליצה לנו על המסעדה מעבר לכביש. מסתבר שזאת מסעדה כל כך צרפתית (קלאסית) שהרגשתי שעוד שניה הבוחנים של הקורס לאומנות הבישול של משרד העבודה יגיחו מעבר לפרגוד וישאלו אם זה מספיק אותנטי ואם חזר לי החשק לנופש ברשת מלונות דן (באייטיס כמובן).

צחוק צחוק אבל כדי שאזכור לנסות בבית הינה הרשימה: פטה עם פטרוזיליה בנוסח בורגונדי, ביצים עלומות ביין אדום, סופלה גרנד מרנייר וקרם ברולה בבישום אניס

במסגרת הביזאר אכלנו גם יונה בפטריות כלשהן וחלזונות בעשבי תיבול וחמאה. היה דידקטי ומשמין.

17.11.09

אחרי ארוחת בוקר של עוגות ומאפים שבעלת הבית הכינה לנו נסענו לדיז'ון לראות את השוק המדובר. בדרך הספקנו לריב עם ברברה וגם קצת להתברבר בחיפוש אחר חניה. הגענו. זה היה ממש מבאס אולי בגלל שהגענו מאוחר לקראת סגירה (ב12.30 סוגרים???) ואולי הגענו עם ציפיות גבוהות מידי (מה רובושון עושה בשוק הזה?!) איתמר הגדיר את זה מעולה: השוק של חיפה (הדר) לוקח אותו בענק.

לא נתנו לדבר לאכזב אותנו ואמרנו שהאזור הזה בעל פוטנציאל. עוד מהבית קבענו פגישה עם בעל יקב בכפר פינתי וקטנטן שנקרא change וכמו שבעלת החווה מתבדחת: זהו לא בנק.

בדרכנו לכפר עברנו דרך כל העיירות המפורסמות והמנומנמות שאחראיות על היין המפורסם של בורגונדי.

הגענו לאחוזה. בחצר של השכנים פגשנו את הכלב שניראה כמו בובה עם אף כפתור וכמה ברווזי בר על גדת נחל מפכפך שמעליו גשר עץ, פשוט מראה מהאגדות.

בעלת הבית אישה צעירה ואנרגטית לקחה אותנו למרתף היינות והראתה לנו את סביבת העבודה שלהם ונתנה לנו סקירה היסטורית על ייצור היין והמורשת המשפחתית. אחד הנושאים המעוררים מחשבה הוא שכל תהליך ייצור היין במהלך מלחמות העולם נפסק כי הגברים נהרגו במלחמה ורבים מהכרמים נכחדו. כך שלמעשה רוב הגפנים צעירות יחסית.

קיבלנו מהגברת בקבוק פינו נואר והבטחנו לשלוח לה תמונה מישראל.

משם חתכנו דרומה על ההיי ווי דרך  ליון ואת הלילה עשינו בבית מכשפות קטן סמוך לורנה. זאת הייתה אחו שילינג נסיעה לילית משעממת ממליצים שתחשבו על דרך אחרת לגמוע את המרחק, מניסיון עדיף בשעות היום.

18.11.09

כדי לצאת מוקדם דילגנו על ארוחת הבוקר ונסענו העירה, חשבנו שיהיה נחמד למצוא איזה בית קפה עם אינטרנט לתכנן את ההמשך, לא ברור מי יותר הזוי אבל העובדה היא שהמשכנו לחפש ללא הצלחה עד שויתרנו ולארוחת בוקר אכלנו חצי בגט עם פרשוטו ואמנטל וקפה שחור בTA איטלקי שהיה הדבר היחיד הפתוח בשעה זו "בעיר הגדולה". פה מצאנו סוף סוף את הבלון גז והיה זה רגע מכונן ומלא ציפייה על כך בהמשך.

משם המשכנו דרומה למונפליה תוך קילוף שכבות של צעיפים, מעילים וסוודרים.

לקראת הצהריים הגענו לאזור המערבי של המסיף סנטרל שניראה כמו רמה שטוחה וגבוהה עם הרבה צמחיה עבותה של אלונים וחורש. ביקרנו במבצר עתיק מאוד שבתוכו השתמרה יפה עיר ציורית. על אחד מספסלי הפיקניק הכנו את הקפה האמיתי, האורגינאלי והמקורי הראשון שלנו עם המקינטה, ליווינו אותו עם ארוחת צהריים- מרוב התלהבות לא הפסקנו לצחקק, עד שפתאום נפתח חלון במצודה ומכשפה בגיל העמידה הבהירה לנו שהמבצר עדיין פעיל ושיש לנו מזל שלא הגענו בחושך אחרת היינו בבעיה….

אחרי בהייה ממשכת בחתולים השמנים של המבצר המשכנו צפונה עד הירידה לעיר Millau. הכביש התעקל במדרון תלול מאוד ולאט לאט נפתח לפנינו העמק. כאילו שהדרך לא מספיק דרמטית, במהלך הנסיעה באו לקראתנו שני נשרים שדאו נמוך לכיוון המכונית, אנחנו התעקלנו עם הכביש וראינו להם את הבטן. עצרנו בנקודת תצפית לברך איזה מזל יש לנו וכמה יפה פה ונחמד שלא נהרגנו בדרך למטה ואז ראינו אותו לראשונה: גשר מיו. הגשר מחבר בין הרמה מדרום לצפון ועובר מעל העמק, העיר מיו ומעל הנהר שלה שזורם בערך כמו הבניאס…

בערב הכנו את הארוחה החמה הראשונה שלנו במרפסת המלון: מרק ירקות עם תפו"א ונקניק מעושן. תענוג.

19.11.09

בת חן עשתה את מה שהיא הכי אוהבת לעשות בבוקר: מצאה את הבולונז'רי המקומית ואמרה בוקר טוב במכולת. וחזרה עם שני קוראסונים וקרם ופרש צירפנו להם קצת ירקות ובלווי הקפה מקינטה התענגנו על הקוראסון הראשון שלנו.

נסענו לאורך הנחל מזרחה ומצאנו בית שיושב על צומת של שני נחלים ומהווה סכר. מראה מדהים. בדקנו שהמקינטה יכולה לעבוד שתי משמרות ברצף וגילינו כי טוב.

סתם כך במקרה מצאנו את התחנת קמח הזו בכפר יפהפה

אח"כ ביקרנו בכפר רוקפור. כן זהו הכפר שעל שמו קרויה הגבינה הכחולה. רק ארבעת המחלבות שמייצרות בכפר הזה רשאיות לקרוא לגבינה שלהן על שמו כלומר גבינת רוקפור. יצאנו לסיור מודרך של חברת פפילון ראינו את ממערות ההבחלה של הגבינות ולתדהמתנו גילינו שאת חיידק הפניציליום רוקפורטי מגדלים ומטפחים משמרים של לחם- כלומר שורפים לחם כך שנישאר חי מבפנים ונותנים לו להרקב במשך 3 חודשים. זהו הטעם האהוב של הרוקפור.

במערות של הכפר רוקפור גדל פניציליום רוקפורטי, ממנו מכינים רוקפור!!

הסבר בגוף החיידקים, הלחם והשיאור

משם עלינו לכיוון רודז שלהפתעתנו ברברה הבריקה והעלתה אותנו על גשר מיו.

איתמר נפעם מעוצמת הגשר, מבקש לעצור על כביש מהיר של 130 קמ"ש כדי לצלם תמונה בזוית שבאה לו טוב. בת חן התחילה לצרוח שהוא מטומטם, משוגע ולבסוף כשלא נותרה בררה השתמשה בנשק יום הדין ואמרה לו שהוא ערס ישראלי (לימים היא תקרא לו ערס איטלקי.) זה מיד גרם לו להתאפס ולהמשיך לנקודת התצפית שלמרבה המקרה אפשרה לכל התיירים שחנו בה לצלם בבטחה ובאופן מושלם.

הגשר של איתמר, קשה לתאר את העוצמה, היה שווה.

Rodez יפה בבוקר ומצ'עממת בערב.

אבל! באותו לילה חגגנו בוז'ולה (היין הראשון של בציר 2009) ואכלנו קרפ צרפתי (לא פנקייק).

השתכרנו וציחקקנו כל הדרך למיטה.

גאלט (קרפ מלוח מבלילה של קמח כוסמת) ממולא בכבד אווז ותפוחים

חוגגים בוז'ולה – היין הראשון של השנה עולה מהר לראש

20.11

התעוררנו בבוקר עם חמרמורת קלה וכעבור 10 שעות נהיגה (סחטיין על איתמר) וכמה פרות לימוזין (הפסקנו לספור ורק הזלנו ריר) הגענו ל"לה מה" (le mans). למה? כי אנחנו רוצים לאכול שרצים. ואיתמר רוצה לטבול במימי נורמנדי לתרגל את הפלישה (נחכה וניראה….)

הגענו למלון ibis (שוב). הפעם המלון היה תוסס וצעיר עם מסעדה חיננית ומרווחת . בת חן אכלה מנת שרימפסים בשמנת ופרורי לחם ואיתמר "שבכלל לו היה רעב" רק הסתכל ושוב הצטער להיות ביישן. עד מהרה הדבר תוקן ע"י הזמנת סלט נורמנדי (עולש, סלמון , רוקפור ואגוזים).

כמה מילים על רשת IBIS– מדובר על רשת צרפתית של בתי מלון עממיים. או יותר נכון סטנדרטיים. תמיד יהיה נעים ונקי ותמיד מקבלים בדיוק אותו דבר כמעט באותו מחיר. זהו פתרון פרקטי במיוחד כשלנים בעיר. אם מספיק מתוכננים ומזמינים 25 יום מראש מקבלים הנחה משמעותית במחיר. יש להם גם צבירה של שהיות שמקנה לחבר מועדון הטבות. מצד שני.. חסרה האינטראקציה עם האנשים (בניגוד כמובן ללינה כפרית) לכן השארנו את איביס רק כשנכנסנו לעיר בינונית פלוס. הייתרון הגדול שהם נמצאים בכל חור. אפשר לתכנן טיול מאיביס לאיביס 🙂

21.11

הגענו לרן. גולת הכותרת של הטיול. לאחר שמצאנו חנייה והבנו מתי ואיפה לא משלמים הלכנו בצעדים נחושים לשוק שבת חן מטרטרת אודותיו כל הטיול. כשהגענו לפאתי השוק איתמר שיחרר את הפקודה: "חופשי". לא עברו חמש דקות ובת חן נעלמה בהמון האנשים התפוחים והנקניקים המעושנים…..ואבדה…… המשכנו להסתובב בין המוכרים המקומיים שמציגים את מיטב גידוליהם ותוצרתם המקומית ומאות סטודנטים צעירים שניצלו את השוק התוסס לעורר המולה ושמחה. קנינו: מלח אטלנטי אפור עם עשבי תבלין, גבינת גאודה ישנה, נקניק פרובנס, לחם שאור, מאפי תפוחים (שלא היו משהו) ומאפה שקדים (שהיה משהו משהו).

שמח ב Rennes

מבט על השוק של Rennes

הסרטנים מטיילים בשוק- יורדים מהדוכן והמוכר מחזיר אותם.. בראטן היא מקור מס' 1 בצרפת לפירות ים

בחר לך תפוח

יותר מידי סוגי לחמניות בטעמים ב A La Fournée St Michel, כשטיילתי לבד גרתי ברן כמעט שבוע ואהבתי מאוד את המאפייה הזו

פשוט עיר כייפית

טיילנו במרכז העיר ומצאנו המון אנשים מאממים ומיליון הזדמניות לשתות בירה בחברה טובה ויפה. הסכמנו לעזוב את העיר בתנאי שפעם הבאה שנשוב נשאר בה לכמה שנים. מתנחמים בהבטחתנו עלינו על ההי וואי לכיוון סאן מלו.

בSaint-Malo טיילנו לאורך הטיילת ועל חומות העיר. הסתובבנו קצת באזור התיירותי עד שבמקרה בפינה קסומה פגשנו צייר שמאייר דומויות ברטוניות. הוא הסביר לנו על הנשים עם הכובעים הגדולים ותרגם לנו קצת הומור ברטוני. איתמר ניסה להבין מה לכל זה ולאיור של האישה התלויה וסרקוזי ובת חן הייתה מרותקת לסיפורים. קנינו לוח שנה וציור קיבלנו גלויה מתנה ושתי הקדשות על אחת מהן ניראת אישה ברטונית שמנה אומרת- "אולי יום אחד גם אני אחגוג את יום כיפור….".

החוף בסאן מאלו (בשעת שפל), העיר העתיקה יפהפיה אל תחמיצו, חבל שאין לי תמונות כי פשוט היא אחת הערים היפות בצרפת

ועכשיו לעיקר: לאחר חיפוש ארוך וגשום אחר חיפוש מסעדת פירות ים ראויה מצאנו עצמינו עומדים בפתח מסעדה ציורית והיה לנו הכבוד להיות הסועדים הראשונים שלה לאותו הערב.

המסעדה מבחוץ נראתה מאוד צנועה אך מבפנים הייתה מתוקתקת ובעלת שיק צרפתי כמו שלמדנו להעריך במהלך הטיול.

מושלמת. באמת.

מולים צעירים!! קשה לתאר את מפלס ההתלהבות

הזמנו כל אחד 750 גרם של מולים צעירים ורכי בשר שרק נמשו מן הים. התבשילים הגיעו בסיר גדול כל אחד היה מתובל אחרת: איתמר אכל תבשיל מולים בנוסח פרובנס פלפלים, עגבניות ועשבי תיבול, ובת חן אכלה תבשיל מולים בנוסח נורבגי- עם נתחי סלמון ושמנת. לקינוח איתמר הרחיב שוב את רפרטואר הקרם ברולה שלו ובת אכלה קרמבל תפוחים עם גלידת נוגט.

חזרנו לאוטו ובהינו בגאות.

22.11

מון סאן מישל- יפה עד כאב אבל עדיף לשכוח (את הצפיפות בעיקר).

נסענו לקון (caen) (ציטוט: "רגע אז כמה גוגל אומר שזה מפה לקאן?") העיר המרכזית של נורמנדי- נטושה כמעט כמו נהריה. ניסינו לנצל זכויות באיביס אבל הם שיחקו אותה ראש קטן, אנו כותבים כדי לזכור לפעם הבאה או שאם משהו מכם נוסע ורוצה לנצל לילה חינם בסופ"ש באיביס הוא מוזמן לצור קשר.

לבת חן לא התחשק לבשל אז ניסינו לשחזר את ארוחת ליל אמש במסעדה משפחתית בקון שגם אותה אנו מעדיפים לשכוח.

23.11

החלטנו להסתלבט בנורמנדי עוד יומיים ולא לחזור לפריז כי אין על נורמנדי. לכן בבוקר ברברה לקחה אותנו לסיקסט כדי להאריך את האוטו בעוד יום. כשהגענו לסיקסט הודיעו לנו שהפקיד יצא לסיבוב והוא יחזור רק עוד חצי שעה. ושוב המזל שיחק לטובתנו וישבנו בבית קפה צמוד ומאוד פורצתי (צרפתי של פולניות) בו לראשונה נחשפנו לקרוק מיסייה- טוסט מחלה לבנה שבמרכזו אמנטל+שינקן ומעל הרבה גבינה צהובה מותכת. יאמי.

משם נסענו לבי אנד בי מקסים על חוף הים בנורמדי מיד התאהבנו וסגרנו על לילה נוסף.

עשינו סיבוב ראשוני בחופי הנחיתה גילינו נוף ירוק מאוד של שטחי מרעה, ומזג אוויר גשום וזועף או כמו שג'יין לא יכלה להגדיר זאת טוב יותר: miserable. ראינו אנדרטות ושלטים לצימרים בלי סוף שמכינים את התייר האמריקני למלחמה. ראינו פרות שעירות מאוד בשחור לבן. חזרנו לבי אנד בי והתכוננו ליציאה לארוחת ערב במסעדה שבעלת הבית המליצה לנו עליה…. מסעדה שאנחנו מעדיפים לשכוח…

24.11

קמנו לארוחת בוקר מאוד מושקעת אך לא בכיוון שלנו (3 סוגי ריבות, דבש, קרפים, חמאות ומיצים. אנחנו מפונקים כי אנחנו יותר בקטע של שקשוקה או לפחות קרור מיסייה ואם לא אז קרוק מדאם…)

התחלנו את היום בשוק קטן וכפרי שכולם מכירים בו את כולם ויש שם אישה אחת שכל מה שהיא מוכרת זה תפוחים.

ביקרנו בחוות ייצור סיידרים, קלבדוס, ומוצרי תפוחים שונים. טיולנו במטעים ראינו סוסים, את המרתף והחביות טעמנו וקיבלנו הסבר למה תפוחים ופרות הולכים יחד במיוחד בנורמנדי.

משם חתכנו לחופי הנחיתה לבית הקברות האמריקאי קיבלנו סיור פרטי.. וירדנו לראות את הבונקרים win62 . אחר כך גם ירדנו לחוף. בררררררררר.

משם נסענו לבאיו לסייר בעיר ולחפש טארט טטין. העיירה נחמדה וציורית ,לא מצאנו טארט טטין אבל מצאנו טארט נורמנדי ומקום מגניב לשופינג.

25.11

 נפרדנו יפה מבעלת הצימר והכלבייה שלה, נתנו לה סבון תוצרת כחול לבן, קיבלנו ממנה המלצה לראות את הנופלר (Honfleur) ויצאנו לכיוון פריז.

הנופלר עיירת חוף משגעת ביופייה שווה ביקור חוזר (למה נגמרו לנו הבטריות למצלמה דווקא בשלב זה???) זה לא הכול! גילינו גשר מרהיב עוד יותר מגשר מיו שמגשר בין שני הנמלים הגדולים באזור. עלינו עליו ואז נתגלה לפנינו מחלף מטורף שלא ראינו כמותו… אז היינו חייבים לעלות גם עליו ותהינו האם אנחנו עוברים את הגבול… וכדי לצבוט את עצמינו שאיננו חולמים עלינו עליהם שוב בדרך חזרה להנופלר… בת חן החליטה שהיא חייבת להשאיר טעם של עוד מצפון צרפת וחיש מהר איתרה מסעדה מקומית חסרת גינונים אבל לא חסרה בשיק אכלנו מולים וצ'יפ כי זה מה שאוכלים פה. איתמר הזמין סיר בנוסח נורמנדי ובת חן הזמינה מולים עם קארי ונתחי חזיר מעושנים. לסיום סוף מתוק של טארט טאטן עם גלידת וניל כן הפעם עם גרגירי וניל.

מפה חתכנו לשארל דה גול על הפקקים, הפרידה מברברה והכדור נגד בחילה לא נרחיב. נחתנו בישראל רק כדי לנוח. עוד נשוב.

שייך ל → פריז, שמייח

2 תגובות
  1. אההה…….. איזה כיף!
    אני כ"כ אוהבת את "פורצת"…

השאר תגובה

הערה: XHTML פעיל. המייל שלך לעולם לא יפורסם כאן.

הירשם ל-RSS עבור התגובות כאן