דלג לתוכן

מוזיאון רודן

ע"י Hatul על 20 במאי 2017

לא חובבת מוזיאונים, אבל גנים של מוזיאונים דווקא כן.

להיות ורד בגן של רודן

הגן של מוזיאון רודן צולם בכל כך הרבה סרטים, בעיקר כרקע להתרחשות. זכורה לי היטב הסצנה מחצות בפריז כשהאמריקאים פוסעים בגן היפהפה ומתווכחים ליד אחד הפסלים (וודי אלן).

תמיד רציתי לבקר, אבל התור האדיר בכניסה הרתיע אותי. עוד בארץ ניסיתי להיכנס לאתר המוזיאון לרכוש כרטיסים ולא הבנתי מה הולך שם.

אופטימית ונחושה ביקשתי מואלרי במלון שתשיג לי כרטיס. וכצפוי אין על ואלרי, כרטיס הגיע עם שליח למחרת בבוקר.

מסתבר שיש מכסת מבקרים מותרת ביום. כשהגעתי למוזיאון לקראת 12.00 לא היה זכר לתור הענק ויכולתי לקנות כרטיסים במקום (מרפי כנראה).

הגן צנוע, מסתובבים בו חובבי אומנות שמתרגשים עד עילפון ומוכנים לדבר עם כל אחד על כל יצירה וגם תיירים בדרך לאייפל.

אפשר להרגיש באוויר חוסר סבלנות של אלו שנגררו לשם ומעדיפים להיות במקום אחר.

ואכן זהו מקום לא כל כך פשוט. היצירות של רודן נוקבות ובגודל טבעי. כשעומדים לידן קשה להאמין שהן פסל. כשהתקרבתי אליהן והתבוננתי בהבעות ובפרטים הקטנים התרגשתי מאוד.

הגנים ירוקים, מטופחים מאוד ופורחים בזהירות. זה קצת מוזר כי אביב עכשיו בפריז ומחוץ לגן כל העיר פורחת.

הגן שונה מגנים אחרים, מעטים יושבים ומתבוננים. ואלרי סיפרה לי שבעבר כשהיא גרה לא רחוק מהמוזיאון, הגננת הייתה לוקחות את הילדים לטייל בו.

המבנה של המוזיאון מדהים והאור הטבעי בתוכו משגע. אני לא חובבת ויטרינות זכוכית ושקט מופתי אז עשיתי סיבוב מהיר ויצאתי.

הקפיטרייה נהדרת עם מחירים שפויים, אכלתי שם את אחד הסלטים הטובים. אפשר לבנות עליה.

 

שייך ל → פריז

אין עדיין תגובות.

השאר תגובה

הערה: XHTML פעיל. המייל שלך לעולם לא יפורסם כאן.

הירשם ל-RSS עבור התגובות כאן